מכירים את זה שאנחנו "מתנהגים" את הרגשות שלנו? ילדים אלופים בזה… אבל מבוגרים עושים זאת לא פחות. "החצנת רגשות" Acting out הוא מונח המקושר למנגנוני ההגנה ושליטה עצמית. כאשר יש תוכן רגשי שמאיים על הנפש או בלתי נסבל עבורה, היא במצוקה והתוכן עלול לפרוץ החוצה בצורה של התנהגות, גם אם באופן לא מודע. זה פוגש אותנו ביומיום בבית, עם בני הזוג, הילדים והמשפחה המורחבת. זה פוגש אותנו בעבודה או בכל מרחב ציבורי שיש בו "אנשים" ונוצרים "אירועים". אירוע הוא מצב נטרלי. סיטואציה שפשוט מתרחשת. הפרשנות שלנו על אותו אירוע יוצרת רגש שמוביל לתגובה (על מודל א.פ.ר.ת נרחיב בפעם אחרת). אנו רוצים שכולם יבחינו בכך שאנו "כועסים" אז אנו מראים זאת… אפשר לשמוע את זה בקול שלנו (או לא לשמוע אם בחרנו פשוט לא לדבר). אפשר לראות את זה בשפת הגוף שלנו- ברקיעת רגליים או במעשים שלנו- בטריקת דלת. הצורך שלנו בתשומת לב, גורם לנו "להתנהג את הרגש", גם באופן לא מודע. ככל שנתמיד להתנהג את הרגש, נמנע מעצמנו למעשה, לפתח דרכים יעילות לוויסות רגשי ושליטה עצמית. ככל שנתמיד להתנהג את הרגש, נשמר דפוסי התנהגות שעלולים לפגוע במי שמולנו וכחרב פפיות בנו עצמנו. אז איך מתקדמים מכאן?
מתחילים "לדבר את הרגש".
- שימו לב כמה אנחנו לא שמים לב- כאשר אנו שואלים "איך היה בגן / בבית הספר" מקבלים תשובה אוטומטית "כייף". "איך היה בעבודה" מקבלים תשובה אוטומטית "סבבה" או "לא משהו". אל תתביישו להרחיב את השיחה, להגיע קצת יותר לעומק. "עם מי שיחקת"? עם מי דיברת? על מה חשבת? איך זה גרם לך להרגיש?
- הציעו אפשרויות- זוויות ראיה (פרשנויות) אחרות לאירוע. בדקו אילו רגשות אחרים הן מציפות? עשו הבחנה בין רגשות דומים, שימו לב לעוצמות ותנו להם שם. לדוגמא, ההבדלים בין פחד / חרדה / דאגה / בהלה. כאשר הפחד הוא בעוצמה מאוד מאוד גבוהה, מנהל אותי וגורם לי לשנות דפוסי התנהגות זו כבר חרדה. דאגה יכולה להיווצר בעקבות מחשבות לגבי מצב עתידי בעוד בהלה נגרמת על ידי שינוי המציאות באופן מפתיע.
- צאו לחקור- בדקו איפה בגוף אתם מרגישים את הרגש? למה הוא שם? מה התפקיד שלו עכשיו? דברו את זה. לדוגמא- התרגשות לפני מבחן או לחץ לפני פגישה חשובה מעוררים את המוח שנותן פקודות לכל הגוף להתגייס ל"מלחמה בסכנה" אפילו שאין באמת סכנת חיים ממשית כרגע, המוח יכול לפרש את האירוע כמאיים ולכן מתעוררות בגוף תחושות פזיולוגיות כמו כאב בטן, כאב ראש, הזעה, דופק מואץ, תחושת חנק, בחילה ושלשול, יובש בפה, חולשה, רעידות, בכי וכדומה.
- דברו- פשוט פיתחו ערוצי תקשורת ודברו, דברו עם ההורים, עם הילדים, הבוס בעבודה, השכנה שממול. לפעמים פרשנויות שונות (שתי זויות ראיה) של אותו אירוע ממש יכולים ליצור קצרים בתקשורת, בלי כוונה נוצר כדור שלג לשני הצדדים ולכולם בסיפור "יש רק כוונות טובות". כדי למנוע אי נעימויות, דברו… ספרו אחד לשני על "איך זה מרגיש לכם", אם רק תתנהגו את זה, לא בטוח שיבינו אתכם. כאשר לא יבינו אתכם, תגיעו יותר מתוסכלים לאירוע הבא ונחשו מה יקרה לכדור השלג?
- תנשמו- זכרו לחזור ל"עוגן" שלנו, ל"כאן ועכשיו", בתוך הנפש מתרחשת עכשיו סערת רגשות ממש כמו סערה בים. כשם שסירה מטילה עוגן ומחכה שהסערה תחלוף על מנת לא להיסחף, כך גם אנחנו יכולים להטיל עוגן, לנשום, לשים לב שאנחנו בתוך "אירוע" והוא יעבור כמו כל סערה אחרת שחווינו עד כה.
בהצלחה לנו