ayelet המוח שלנו לעיתים מפריע לנו להתקדם… הוא מציף אותנו במחשבות, רגשות ותחושות ויוצר לנו סיפור של חוסר מסוגלות וחוסר טעם להכניס לחיינו שינוי, גם כאשר אנחנו ממש, אבל ממש רוצים. אנחנו רוצים לעזוב זוגיות או מקום עבודה ואז קופצות שאלות כמו "מי ירצה אותי" "אני לא מספיק טוב בשביל שום דבר אחר". אנחנו רוצים להפסיק לעשן, להתחיל דיאטה או להיכנס לכושר ואז קופצות מחשבות כמו "אין טעם, זה לא יצליח, אני לא באמת אעמוד בזה". ואז עובר עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה ונשארנו באותו מצב, באותה זוגיות לא בריאה/ עבודה לא מתאימה/ לא הפסקתי לעשן ולא התחלתי דיאטה ולא נכנסתי לכושר. בינתיים אנחנו מתמודדים עם קשיים של תסכול, אכזבה לעיתים עד כדי סבל. המשאבים הכי חשובים שיש לנו הם זמן… (הוא הולך ואוזל מרגע שנולדנו…) ויכולת בחירה בכל רגע נתון. כדאי שנדע לנצל את שני אלה ולא ניתן למוח להפריע. מרגע שהבנו שאנחנו "תקועים" עם מצב לא רצוי יש לנו 3 אפשרויות בחירה:
לעזוב (את הזוגיות, העבודה, את המחשבה לחיות חיים נטולי הרגלים שאני מרגיש שאינם מתאימים לי)
להישאר ולשנות מה שאפשר, לקבל מה שאי אפשר ולחיות לפי הערכים שלנו (להציב מטרות קטנות המאפשרות שיפור במצב הקיים)
להישאר, לוותר, להפסיק לנסות ולעשות דברים שיגרמו לזה להיות גרוע יותר (להישאר הזוגיות או בעבודה ולנקוט בפעולות שמרחיקות אותי מהערכים שלי).
בכל אפשרות בחירה יש ויתור ובכל אפשרות בחירה יש הזדמנות. הבחירה צריכה להעשות ממקום שלם והתמודדות עם השלכות. מעגל השינוי הוא תהליכי, הצעדים יכולים להיות קטנים אבל משמעותיים. כאשר המוח שלנו מקפיץ "תירוצים" כמו "אני לא מספיק טוב", "אני לא יכול", "לא עכשיו…" נבין שהתירוץ הוא רק תירוץ ושאנחנו גדולים ממנו. בדיוק כמו ללמוד לנגן בכלי חדש או ללמוד שפה חדשה, הכל עניין של תרגול. נזהה שהסיפור מגיע וזו רק מחשבה. נאמר לעצמנו "יש לי מחשבה שאני לא מספיק טוב" התייחסות כזו יוצרת ריחוק מהסיפור המעכב שלנו ובכך משפרת את תחושת המסוגלות.. "זה לא שאני לא יכול…" אלא "יש לי סיפור שאני לא יכול". למוח נאמר "תודה מוח, אני כבר אמשיך מכאן". תתאמנו על זה… זה עובד…
